קבלת על מצוות בגיור בימינו




נושא הגיור על הלכותיו, משמעויותיו והתהליך עצמו הוא נושא מרתק בפני עצמו, אך הוא מתעצם פי כמה כאשר מבינים שהוא טומן בחובו נושאים ענקיים אחרים, כגון שאלת "מיהו יהודי", היחס למי שאינו שומר מצוות, היחס למדינת ישראל, היחס למדינה כ"אתחלתא גאולה" וכחלק ממהלך יהודי-דתי, היחס לעליות השונות ארצה, נישואין וגירושין ועוד. בויכוח על הסוגיות השונות שבגיור מתלהטים מתחים ואי-הסכמות גם בנושאים שמעבר לכך, בעיקר בין סוגי האוכלוסיה הדתית השונים.

חשיבות קבלת על תורה ומצוות - על משמעויותיו, חשיבותו, הגדרתו וקביעתו כמעכב (או לא) גיור - היא אחת המרכזיות בכל נושא הגיור והייתה נקודה מרכזית לאורך ההיסטוריה בכלל ובימינו בפרט.
בעקבות העלייה ממדינות ברה"מ, בהם נרדפו יהודים ובעקבות כך הושמדו ראיות לגבי מיהו יהודי, ולאחר מכן עלייתם ארצה והשתלבותם בחברה הישראלית-יהודית שברובה אינה שומרת תורה ומצוות - נושא זה רלוונטי מאי פעם בימינו.

נתקלתי בנושא הגיור של העולים מברה״מ לראשונה כששמעתי את סיפורה של עמיתתי לעבודה, בת לאב יהודי ואם שאין מסמך שמאשר את יהדותה. ברוסיה הם שמרו על זיקה ליהדות, לחגי ישראל וכדו׳, למרות היותם חילונים. מכיוון שלא נמצאו מסמכים להוכחת יהדותה של אמה, ידידתי לא נחשבת יהודיה. מיותר לציין שהיא נטמעה בחיים הישראלים בארץ, שירתה בצבא, מציינת את חגי ישראל וכו׳. הרבנות ושירותי הגיור, גם ביחס וגם בשורה התחתונה, התישו אותה ברמה שכבר לא משנה לה איך תוגדר, והיא מבחינתה מיצתה את המאמצים בנושא. לצערנו, הסיפור שלה הוא סיפורם של רבים.

תוך כדי לימוד מאמרו של הרב משה ליכטנשטיין ״גר או תושב״ משנת התשס״ח וההתכתבות שבעקבות המאמר בין הרב חיים אירם לרב ליכטנשטיין (1) הבנתי נקודה חשובה לטעמי בהקשר לקבלת הזהות וקבלת המצוות של מתגיירים עולים מברה"מ, אשר למעשה מקיימת את הדרישה לקבלת על תורה ומצוות לעניין יהודים\מתגיירים שידוע שלא יקיימו אורך חיים דתי לאחר גיורם.
לאחר שהמשכתי ללמוד את הנושא ממספר רב של מקורות שרובם מצויינים בסוף הכתובים, נכונות נקודה זו רק הלכה והתבהרה לי כמשמעותית, נכונה וחשובה (לפחות לטעמי).

את הנקודה הזו ארצה להציג פה.
אינני רב, וידיעותי ההלכתיות לא מתקרבות לרמת הרבנים המתדיינים בנושא זה, ובצניעות זאת אני רושם את המאמר הזה.

הבהרה לגבי הבאת דוגמאות וסימוכין: לכל נקודה ופסקה שכתבתי הייתי יכול להביא דוגמאות וציטוטים רבים. לא עשיתי זאת ע"מ שלא להאריך יתר על המידה, וציטטתי מקורות כפי הנדרש לטעמי לשם ההבנה, מתוך מחשבה שהמתעניין ימצא את הדוגמאות, שקיימות ברשימת המקורות בסוף המסמך, כמו גם מקורות רבים נוספים.


הקדמה ראשונה - תמצית תהליך הגיור
בניגוד לדתות אחרות, כגון הנצרות או האיסלאם, היהדות אינה דת מיסיונרית שרוצה לכפות את עצמה על מי שלא שייך אליה. לכן היא אינה מנסה להניע תהליכי גיור המוניים של גויים (בוודאי לא ע"י כח וכפייה), ויותר מכך - מי שרוצה להפוך ליהודי צריך להראות נכונות אמיתית להצטרף לעם ישראל ותורתו.
לטעמי, זאת תכונה יפה ונכונה של היהדות יחסית לדתות אחרות.
הגיוני וסביר שמי שירצה להצטרף לקבוצה חברתית מסויימת יחוייב לקבל את חוקיה וכללי ההתנהגות שלה. כך לגבי דתות, מדינות, עמותות וכו׳. ובהמשך לכך, כל קבוצה מייצרת לעצמה את החוקים והטקסים אותם יצטרך לעבור מי שרוצה להצטרף אליה. היהדות אינה יוצאת מהכלל, וגם היא קבעה כללים למי שרוצה להצטרף אליה.

שלשה מרכיבים הכרחיים בגיור: מילה, טבילה, והבאת קרבן (בזמן שבית המקדש קיים). מילה וטבילה הינם שלבים הכרחיים, ואילו הבאת קרבן אינה מעכבת בזמן הזה.
קבלת מצוות אינה מוזכרת בגמרא כמרכיב עצמאי בטקס הגרות אך הודעת המצוות לגר וקבלתן מוזכרות כחלק מתהליך הגיור. לאור זאת, נוצרו דעות שונות האם יש לראות את קבלת המצוות כמרכיב עצמאי או כמלווה את התהליך. הפער בין מילה וטבילה לקבלת מצוות ניתן לפרשנות כפולה המובילה למסקנות הפוכות: אפשרות אחת היא להניח שקבלת מצוות לא מוזכרת כגורם עצמאי מפני שהיא המטרה שלשמה ולתכליתה נעשה תהליך הגיור, ולא ניתן לדבר על גרות ללא קבלת מצוות. אפשרות שניה היא להסיק מהיעדר דיון מסודר בסוגיה בקבלת מצוות, שאין היא מרכיב עקרוני כמילה וטבילה.

הדיון בפרשנויות ארוך, אך רובם ככולם של הרבנים לאורך הדורות מסכימים לכך שקבלת מצוות היא חלק משמעותי מתהליך הגיור.
אני מקבל את הקביעה הזאת כפשוטה. רבים נותנים לקבלת על מצוות פרשנויות שונות שחלקן גם הגיוניות ומבוססות, אך אני מעדיף לראות בקבלת על מצוות כחלק מהגיור דרישה לגיטימית, הגיונית, צודקת, ויותר מכך - לעניות דעתי זה גם מתבקש - היהדות היא דת ומי שירצה להיכנס אליה הגיוני שיקבל את חוקיה. ותשובתי למי שיטען שישנם גם יהודים שומרי תורה ומצוות היא שאין קשר בין הדברים היא שיחיד בקבוצה חברתית יכול לחטוא ולקבל את הדין אם החברה תחליט להענישו, ועדיין יישאר חלק ממנה. אבל מי שירצה להצטרף לחברה אבל לא יסכים מראש לקבל את חוקיה - אין קבוצה חברתית שפויה שתקבל אותו אליה. כך הדבר גם באזרחויות של מדינות למשל, ולמעשה בכל חברה תקינה וחפצת חיים.

הקדמה שניה- הבעיה בימינו, ובפרט עם העליה מברה״מ
העליה מברה״מ הייתה מבורכת, שכן היא הביאה מאות אלפי יהודים לארץ. חוק השבות מגדיר זכאות לא רק לפי האם, כמו היהדות, אלא לכל מי שמזרע ישראל.
הרדיפות והפרעות ביהודי ברה"מ לאורך השנים, גרמו לכמה בעיות בזיהוי מקורם היהודי - איבוד והשמדת מסמכים המוכיחים יהדות, נישואי תערובת והתבוללות, וקשיים בשמירת צביון יהודי לאור הסכנה שהייתה כרוכה בכך. לכן, לאנשים אלו הבאים להיחשב כיהודים גם לפי חוקי הדת היבשים ישנם כמה סוגי קשיים: ישנם כאלו שאמם אינה יהודיה, ישנם כאלו שאמם אינה מוכחת כיהודיה, וישנם כאלו שהם גויים. ישנם גויים ממש, שאינם יהודים ולא חיו מעולם כיהודים, ולגביהם אין ספק שיצטרכו לעבור גיור מלא.
אבל מה לגבי אלו שהם ודאי מזרע ישראל? אנשים שציינו את מועדי ישראל, שחיו כיהודים, וגם נרדפו כיהודים, וכשבאו לארץ נטמעו בחברה, שירתו בצבא, הם דוברי עברית ולמעשה עד לבחינת הסטטוס היהודי הרישמי לא ידעו כלל שיש איזושהי בעיה ביהדותם.

האם אנשים אלו יצטרכו לעבור גיור כגויים ממש? מה צריך להיות היחס אליהם?


בתור התחלה ובסיס לדיון: על מה ניתן להסכים?
לעניות דעתי, אפשר להסכים על כמה נקודות שיכולות להיות מקובלות על כולם, ומהם להמשיך הלאה:
  1. מקור הקושי בתהליך הגיור הוא היותה של היהדות דת שאינה מיסיונרית ושאינה רוצה לכפות את עצמה על עמים אחרים. כאמור בהקדמה, אני רואה תכונה זאת כתכונה נכונה וטובה.
  2. הגיוני וסביר שמי שירצה להצטרף לקבוצה חברתית מסויימת יחוייב לקבל את חוקיה וכללי ההתנהגות שלה. כך לגבי דתות, מדינות, עמותות וכו׳. לגיטימי והגיוני גם שכל קבוצה תיצור לה את החוקים והטקסים אותם יצטרך לעבור מי שרוצה להצטרף אליה. אני מקבל חד משמעית את הקביעה שמי שרוצה להצטרף ליהדות עליו לקבל על מצוות, ולא חושב שהפתרון צריך להיות בסתירה לזה.
  3. ברור גם שמי שנולד לתוך קבוצה כזאת או שהתקבל אליה בתום לב יהיה שייך לה גם אם חטא יחסית לחוקיה (ומן הסתם גם ייענש במסגרת כללי הענישה בקבוצה, שגם אותם הוא קיבל כשהצטרף אליה).
  4. התייחסות לגר, בין אם יסיים בהצלחה את תהליך הגיור ובין אם לאו, צריכה להיות בחמלה ובכבוד; הן מעצם היותו אדם והן בגלל רצונו להצטרף אלינו (הרי אנחנו עם לא פשוט...).
  5. הדברים אמורים במיוחד במקרה של העולים מברה״מ, אנשים אשר רובם סבלו מרדיפות בגלל יהדותם, גם אם הייתה זאת יהדות חלקית, ולמרות זאת עמדו בלחצים והגיעו ארצה עם הזיקה היהודית.
  6. חשוב לעשות את ההבחנה בין עולים שיש להם קשר ליהדות (רובם?\!) לבין ״טרמפיסטים״ שאינם יהודים ואין להם טיפת זיקה ליהדות ולישראל ושהגיעו לכאן משיקולים אינטרסנטים כאלו ואחרים.
  7. חשוב ביותר לתת פתרון לבעיית נישואי התערובת, שזמינה היום, ואליה נדחקים כל אלו שאינם עוברים את תהליך הגיור.

מכל אלו, נשארנו עם הבעיה והסתירה שבקבלת הזהות הדתית ואת עול המצוות ע״י עולים שאינם דתיים, ומתוך היכרות עם אורח חייהם שהוא ״יהודי חילוני״ - ניתן לקבוע (והם לא יכחישו זאת כנראה) שבעתיד הם לא יהיו דתיים בהגדרות החברתיות הנהוגות היום. לכך ארצה להתייחס.

האם ניתן לגשר בין הדרישה לקבלת על מצוות לבין הידיעה שהמתגייר כנראה לא יחיה כשומר מצוות?
אני טוען שהתשובה היא כן.
טענתי: אין סתירה בין קבלת על מצוות לחייהם של יהודי ברה"מ ודומיהם
אתחיל בציטוט מדבריו של הרב דרוקמן (2): (ההדגשות שלי)
״כל מי שבא להתגייר, לא עושה זאת מתוך אינטרס. את כל מה שקשור לסל הקליטה הוא כבר קיבל מכוח חוק השבות. הוא יכול לחיות במדינת ישראל גם כשהוא נשוי בנישואין שלא על פי התורה, והחברה במדינת ישראל אינה דוחפת להתגייר. אלו שבאו לכאן יכולים לחיות את חייהם בטוב ובנעימים בלי להתגייר. לכן מי שבוחר להתגייר עושה זאת כי הוא רוצה להיות יהודי, וכך צריך להיות היחס אליו".
״מדובר באנשים ממוצא יהודי, שבחרו להצטרף ליהודים על פי ההלכה, וסבלו בגלל הצטרפותם זו, כי שם הם נחשבו כיהודים לכל דבר. אלו שעכשיו חוזרים הביתה הם צאצאיהם, וזו מצווה לאומית לקרב אותם".

העולים חיו בברה״מ כיהודים: שמרו על זהות לאומית יהודית, חגגו ליל הסדר וראש השנה וציינו תאריכים חשובים אחרים בלוח השנה היהודי. הרבה מהם אינם יכולים להיחשב רשמית כיהודים רק בגלל חוסר במסמך כזה או אחר. אלו שמצליחים למצוא את ההוכחה המיוחלת אוטומטית נחשבים יהודים וכל בעייתם נפתרת כלא הייתה.
(מדהים כמה קטן הגבול, אבל ההבחנה ברורה והגיונית: כשם שמי שנוהג במהירות 80 קמ״ש הוא שומר חוק לעומת חברו שנוהג במהירות 81 קמ״ש וייחשב עבריין תנועה. הבדל קטן אבל מאד חשוב).

ולכן, אני טוען שניתן וצריך לקבל את אורח חייהם היהודי, שקויים למרות רדיפות קשות, כהוכחה לקבלה על ידם של אורח חיים יהודי, הן מבחינת הזהות הדתית והן מבחינת הזהות הלאומית.
הרי אותם עולים עמדו בניסיונות שאף אחד מאיתנו, הצברים, לא עמד בו, ולא ידוע מי מאיתנו היה שורד אותם כיהודי. הם יכלו לנסיונות האלו ונשארו יהודים שמכירים את המצוות ומציינים את החגים. וגם אם בפועל הם לא מקיימים את כל המצוות - מי מאיתנו כן? הרי ״אין צדיק בארץ שלא יחטא״... האם לדוגמא חילול שבת של אחד מהם חמור משמירת הלשון של מישהו מהצברים הדתיים? ואף יותר מכך - כמה מהמשתייכים לציבור הנקרא "דתי" לא מקפידים על ציצית או ברכות?
חשוב גם להתייחס למעשיהם כשהם עולים ארצה - גיוסם לצבא והצטרפותם לעם ומדינה במצב לא פשוט, כשאויבים מקיפים אותנו וסכנות לא מעטות רובצות מעלינו. הגמרא במסכת יבמות מתארת את סדר הגיור שבמהלכו שואלים את המתגייר "מפני מה באת, אי אתה יודע שישראל סחופים ודוויים וצרות באות עליהם?". אם הוא אומר יודע אני ואיני כדאי, מקבלים אותו. האם מישהו יכול לטעון שזה לא רלוונטי בדורנו?
כמו כן, לא ניתן לטעון שהגיור נעשה מתוך אינטרס זר - חוק השבות חל על עולים אלו והם עולים ואזרחים שווי זכויות עם או בלי הגיור, להתחתן הם יכולים בשיטות כאלו ואחרות הזמינות היום במדינת ישראל, והם חלק מהחברה בארץ בין אם ישלימו גיור ובין אם לאו.

האם שמירה על מסורת ישראל תחת עויינות, רדיפות ולעתים תוך כדי סיכון חיים ממש אינה נחשבת כקבלת הזהות היהודית וקבלת על מצוות? אני טוען שחייב להיות שכן!
הרי אף אחד לא הכריח אותם לשמור על יהדותם, להיפך - היה נח להם ואפילו עדיף להם לנטוש אותה. אבל הם בחרו להמשיך לחיות חיים יהודים, למרות הקושי והסיכון הרב והמיידי. יש שיגדירו זאת כקידוש ה' ממש! וגם בארץ, כפי שהוסבר - אין הם צריכים את אישור הרבנות ע"מ לחיות כאזרחים שווים.

לעניות דעתי, אין פה סתירה הלכתית למעשה הגיור, שהרי אם הייתי סובר שיש סתירה כזאת לא הייתי מעלה זאת כרעיון. לעניות דעתי מתקיימים כללי הגיור (כולל קבלת על מצוות) וניתן למנוע בעיות קשות בעתידנו כעם אחד, לקרב את מי שלצערו וצערנו התרחק, וע"י כך גם לפתור בעיות קשות בצורה שהיהדות נתפסת בעיני חלקים גדולים מדי של העם.
כפי שאני מבין את הדברים, כל מי שיבוא מתוך רצון כנה וטהור לקרב את הגר, יוכל לקבל טענה זאת, ואז לכל השיטות ולכל הזרמים יהיה ניתן לגייר את העולים האלו, ולמנוע בעיות קשות, כפי שפורט.

הבהרות חשובות
כמובן שצריכה להיות בדיקה של כל מקרה לגופו, זאת כדי למנוע הסתננות של ״טרמפיסטים״ שאין להם קשר ליהדות, אך לשוב לעשות זאת בצורה מכובדת ומכבדת, ולדעתי ניתן לזהות בין היהודים לאלו שאינם יהודים.

הגיור הוא יחידני ונעשה באופן אישי, ולא בצורה שבטית. כל מתגייר צריך לעבור תהליך וטקס בו יקבל את הנדרש ממנו ויהפך ליהודי. קבלת על המצוות צריכה להיות של כל אחד, ולא של קבוצה כקבוצה. חשיבות הטקס האישי חשובה גם לכל אחד מהמתגיירים כדי לסמל את שינוי הסטטוס שלו, וזה נדרש כשם שנדרשים טקסי חתונה, גירושין, קבלת תואר וכו'.

הטקס חייב להתקיים כהלכתו וכסדרו - כן יש חשיבות להצהרה של המתגייר שהוא מקבל את חוקי היהדות ומכיר בהם. מי שמתכחש ומצהיר בפומבי על התנגדותו ליהדות - בעייתי מאוד לקבלו.
יש כמה סברות איך מתנהל הקטע בטקס של קבלת מצוות - האם בית הדין מקריא לגר "מקצת המצוות" או מפרט אותם, מתי מקריאים וכו'. לא נתמקד ב"איך" אלא בעצם העניין - הטקס והקטע בתוכו שלקבלת על המצוות חשוב. יש חשיבות לטקס, כי הטקס מהווה הסכמה אישית ואי עשייתו יגרום לגיור גורף ולא רציני ואמיתי.
דוגמא מעניינת לחשיבות הטקס היא פרוזבול בשנת שמיטה. ההיתר לפעולה שלכאורה מבטלת את שמיטת הכספים ידוע וברור לכל שיהיה - ועדיין ישנה החובה לקיים את "טקס" של חתימת שטר פרוזבול לפני בית דין כדי לשמר את זכר שמיטת הכספים ולערכים שבה (שאנחנו לא מקיימים בגלל מציאות נתונה) - ולכן לפני קבלת ההיתר יגיע כל אחד לבית דין ויבצע מעשה שיתיר לו את השמיטה. דוגמא דומה נוספת היא מכירת חמץ בפסח.

כהמשך לחיזוק וביסוס הטענה שלי, אתייחס לכמה שאלות כבדות משקל בקשר לכך, ואחזק את דברי מגישות וסברות מקובלות לאורך הדורות בקישור הבא:
http://overallsimplicity.blogspot.co.il/2013/11/blog-post_17.html



מקורות מידע

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה